מא

פעם אחת נסע הר' נחמן מטולטשין עם מוהרנ"ת זצוק"ל בדרך, והוכיח אותו על שאינו לומד. וכשבאו לאכסניא לקח הר' נחמן גמרא והתחיל ללמד. אמר לו מוהרנ"ת דאס הייסט בייזער למדן, דער בעל שם טוב האט גיזאגט דאס ער איז געקומען אויף דער וועלט אויס רייסען דעם בייזען למדן [זה נקרא למדן כעוס, הבעל שם טוב אמר שהוא בא לעולם לעקור את ענין הלמדן כעוס], ואמר אליו, אלא תלמד חמש, משניות, עין יעקב, שלחן ערוך, מדרש וכדומה כל הדברים הקטנים. כי הר' נחמן נתקרב למוהרנ"ת בן עשרים שנה, ולא היה אז בן תורה, ואם היה לומד גמרא היה נשאר בלמדן ולא בצדיק, על כן הבין מוהרנ"ת כי אי אפשר שילמד גמרא גם כן. על כן הרגיל אותו בדברים קטנים, ומזה נעשה גדול וכו'. ופעם אחת אמר מוהרנ"ת אני גם כן רצוני להתפלל כותיקין אבל לא בבייזין למדן. כי חמיו היה רגיל להתפלל ותיקין, והיה מקצר בתפלה כדי לפגע הנץ: