מט

זוגתו של מוהרנ"ת הלכה לעולמה בזמן שהיה לקיחת הנעקריטין [גיוס צעירים יהודים לצבא הצאר הרוסי] ומתה מחמת הצער הנ"ל. ואמר על זה מוהרנ"ת שצריכין לבכות על זה כמו על הגזרה הנ"ל. ר' יצחק בנו של מוהרנ"ת ז"ל היה אביו משיאו לטשרקאז ולאחר החתנה היתה זוגתו ממאן אותו, וחותנו אוהבו מאד ולא רצה להניחו. וחשב בדעתו שעכשו היא קטנה ואין לה שכל שלם, ומחמת זה ממאנת בו, ואם ישהה שנה או יותר יהיה לה דעת יותר אפשר שתרצה. ובא מוהרנ"ת ז"ל ואמר למחתנו הנ"ל שיבחר לו מה שירצה, או שידור עמה ואם לאו יהיה גט. והוא ענה לו כנ"ל שימתין איזה שנים עד שתתגדל ויהיה לה שכל יותר, כי גט לא רצה חותנו כי אהב אותו מאד, ולדור עמו היא לא רצתה. וכשראה מוהרנ"ת ז"ל שאין לו שום עצה, ויצא לחוץ ואחז בשערות ראשו וצעק בקול גדול גיוואלד ער קויליט מיין קינד [אהה! הוא רוצח את בני]. עד שנתאספו כמה אנשים והכניסו עצמם שיהיה גט. ופעם אחת היה מעשה, שר' נתן היה לו אח ושמו לייבוש. והיה לו מעט זמן קטטה עם זוגתו ופרש ממנה. ואחר כך חזרה ונתפתית ונתרצה ונעשה שלום עמה. ואמר אז מוהרנ"ת ז"ל שזה שחזר ונעשה שלום עמה, זה נעשית בכח הצדיק האמת שיש לו כח להפך משמד לרצון. ופעם אחת בימי מוהרנ"ת ז"ל היה אחד שנשא אשה רעה אפלו לאחרים ולאחר הנשואין נודע לו ולא ידע מה לעשות כי הקניטה אותו מאד, ושאל למוהרנ"ת ז"ל עצה מה לעשות, והשיב לו עצה שיתפלל חצי שנה שלמה על זה בכל יום שעה מיחד דהינו שתהיה להלן טוב אליו ולא כל כך רע וכו':