סה

מוהרנ"ת ז"ל ספר, שקדם שנתקרבתי לרבנו ז"ל כמעט הייתי רחוק מלמוד. בשביל שרצוני היה להיות מן המתמידים, וכיון שבאתי לבית המדרש ונזדמן לי איזה מניעה ולא הייתי יכול תכף ללמד למדתי מעט, ועבר איזו מניעה, כשעבר זאת פעם פעמים ושלש כבר התיאשתי מיום זה, וההתמדה יתחיל מיום שני, וכן ארע לי ביום שני באפנים אחרים, וכן ביום שלישי, עד שנפלתי ליאוש ונעשיתי בטלן גמור. אמנם כשנתקרבתי לרבנו ז"ל ואמר לי אודות זה אביסעל איז אויך גוט [מעט גם כן טוב], כשבאתי אחר כך לבית המדרש וראיתי שאינני יכול ללמד הרבה כי אם מעט, ונזכרתי בדברי רבנו ז"ל אביסעלע איז אויך גוט ובכן למדתי מעט, אחר כך אמרתי אלמד עוד מעט ולמדתי עוד מעט. ומעט מעט יצאתי מידי היאוש ונעשיתי מתמיד. וגם זאת הועיל לי מה שהוסיף רבנו ז"ל, שבעת הלמוד אין לעמד הרבה על דבר קשה עד לתרץ ולישב הדבר בשעה זו דיקא, שמחמת שהרבה פעמים אין יכולין בשעה זו, לבד שמבטלין מחמת זה זמן רב, עוד לפעמים נמאס כל הלמוד. ובכן אין לעמד הרבה רק לסמן שבמקום זה צריך עיון, ותורה עניה במקום זה ועשירה במקום אחר (ירושלמי ראש השנה). ועם הבקיאות בלמוד הרבה יתישב לו הדבר מאליו: