ט

פעם אחת דבר מוהרנ"ת מענין הקבוצים של יין שרף שההתחלה היתה מחמת שראו אז הצדיקים שטוב להתקבץ יחד כדי לדבר דבורים טובים ובפרט מדבורי הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו שהאיר אז בעולם. ועל זה הכרחו לשבת על מעט יין שרף כדי שעל ידי זה יהיה קבוץ. אבל אחר כך נתמעטו הלבבות ונתרבו התאוות ונשארו רק על היין שרף לבדו. על כן רבנו זצוק"ל ראה את זאת ודחה זאת לגמרי. ופעם אחת אמר רבנו זצוק"ל איך קאן שוין נישט פערטראגין [פאר ליידען] זייערע פראזניקיס [איני יכול לשאת כבר את החגיגות שלהם] (מועדים). ואצל רבנו זצוק"ל היה רק קבוץ של תורה ותפלה ושיחה מהתכלית לבד, וזאת היה נראה למוהרנ"ת זצוק"ל מאד. אך אחר כך בימי הר' נחמן טולטשינער התחילו להנהיג לשתות תה ואמר הר' נחמן זה הוא מנהג יפה, שלא ישתכרו על ידי זה ויוכלו לדבר על ידי זה דבורים טובים מהתכלית: