טו

ובקיץ היה מעשה שנסע הר' נתן אל רבנו זצוק"ל, ואז היה הר' ברוך זצוק"ל בטולטשין, ואז נסע רבנו זצוק"ל להרב ר' ברוך. ובקש מוהרנ"ת מרבנו זצוק"ל שיקחהו אתו ולא רצה רבנו זצוק"ל. והפציר בו עוד הפעם, ואמר לו רבנו זצוק"ל "פארשטייסט, ס'שטייט דיר ניט אהן ווי אזוי דיא וועסט מיר אנקוקען" [אתה מבין, לא תוכל לעמוד בזה איך שתראה אותי]. והבין מוהרנ"ת זצוק"ל שאינו צריך להתעקש עמו. ונסע רבנו זצוק"ל לבדו. ונהנה מוהרנ"ת מזה כל ימי חייו. ובא רבנו זצוק"ל אל הרב ר' ברוך, וכאשר ישב רבנו זצוק"ל אצלו היה מתאנח. ויאמר לו הר' ברוך על מה אתם מתאנחים? והשיב לו רבנו זצוק"ל שאני מתגעגע לבא למדרגתו. ואמר לו הרב ר' ברוך הלא אתם כבר כצדיק פלוני, והשיב לו כבר הגעתי למדרגתו. ויחשב לו כמה מדרגות של צדיקים עד שבא למדרגת הבעל שם טוב ז"ל והשיב לו רבנו זצוק"ל שגם למדרגתו הגיע, ושהגיע לזה בעת שהיה י"ג שנים. (ואז דחף אותו הרב ר' ברוך עד שכמעט נפל מן העליה, עד שבאה אמו מרת פיגא ז"ל מעולם העליון ולא הניחתו לפל). ומאז התחיל המחלקת ביניהם. וקדם לזה היה מעשה ששאל הרב ר' ברוך לאחד שנסע אל רבנו זצוק"ל, מה עושה הפלימעניק [האחין] שלי, והשיב לו הייתי שם בראש השנה, והיו מתפללים שמעולם לא ראיתי תפלה כזו, ואמר תורה שמעולם לא שמעתי תורה כזו. ואמר הרב ר' ברוך זצוק"ל וואסזשע איז ער, גאט [מה הוא, אלקים?]. ואחר כך כשהיה רבנו זצוק"ל בלעמבערג, היה רגיל הרב ר' ברוך לשאל מאחות רבנו זצוק"ל על בריאותו ושלומו. פעם אחד שאלה אותו מפני מה הוא חולק עליו, וספר לה שפעם אחת לא ידע פרוש באיזה מקום בזהר, וקבל על עצמו שלא יחלק עוד על רבנו זצוק"ל, ומיד נודע לו הפרוש של הזהר. ומאלו הדבורים חשבה אחות רבנו זצוק"ל שמעתה אינו חולק עליו. ועל כן כשבא רבנו זצוק"ל מלעמבערג, הפצירה מאת רבנו זצוק"ל שיסע אליו ואז בודאי יהיה נעשה שלום אמתי. ואמר אז רבנו זצוק"ל שאפלו יבא מלאך מן השמים ויאמר לו שהרב ר' ברוך דודו הוא בשלום עמו, גם כן לא יאמין לו, אך מחמת שאין דרכו להתעקש על שום דבר על כן אני מכרח לסע, ונסע וכו'. ובאותו שבת בקיץ הראשון של מוהרנ"ת, שנסע אז רבנו זצוק"ל להרב ר' ברוך, היה אז מוהרנ"ת אצל הר' יודיל, ואצלו היו כתבים מן התורות שנאמרו קדם שנתקרב מוהרנ"ת. ולקח אז מוהרנ"ת אלו הכתבים אצלו והסתכל בהם כל יום השבת קדש וכמעט כל הלילה. ונכנס אז בלבו שכעת יוכל לקים הצווי של רבנו זצוק"ל שיהיה נעור שני ימים ולילה. שבכל הלילה היה מעין בכתבים. ומחר יבא רבנו זצוק"ל לביתו ולא יהיה לו פנאי לישן, ואחר כך יצטרך לסע לביתו וגם כן לא יוכל לישן. וכן היה: