ובראשונה נבא לדבר על אודות הרחקת הלמוד בספרי מבוכותיהם, שמאד מאד צריכים לזהר לבלי להביט בספרי פסיליהם אפלו הבטה כל שהוא כי כבר הודיענו חכמינו ז"ל (סכה נב.) שדרך היצר הרע למשך על האדם כל העברות בחבלי השוא, ואחר כך "כעבות העגלה חטאה", ומכל שכן בהאסור הזה הכולל כל האסורים שבתורה. ומרב תאות האדם לדבר האסור, ידמה בנפשו מה אכפת לי אם אראה קצת בדבריהם, הלא אני לא אומר כדבריהם חלילה, ולא אהיה נצוד על ידי זה בידיהם, כמאמר הכתוב (משלי א): "כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף" אך, "הם לדמם יארבו", כי אחד מני אלף שימלט ויצא ממצודתם אחר הלכדו בהם. והרי זה דומה כאומר אטעם נא קצת בשר חזיר, ואחר כך אקיא אותו. כי רבם ככלם של לבבות הטמאות והמגללות של אנשים כערכנו אם מוסיפים עוד לבא במדור טמאותיהם המלאים קלפות ועבודה זרה, בלי ספק שהם נדבקים ונשתרשים בהם על ידי כל קריאה וקריאה, ועל ידי כל הבטה והבטה נמצא מין את מינו ונעור לעקרם ולשרשם עד היסוד בהם[21]. ומי שלא ישמע לדברינו אלה וירצה לסמך על דעתו שלא יכשל ולא יטה מן האמת אפלו כשיעסק בספרי פסיליהם, בטח ישתקע שם לעולמי עד כי השם יתברך בעצמו בשביל כח הבחירה מניח לו מקום להסתפק קצת, והאפשרות והיכלת לנטות מן דרך האמת כשנכנס במקום סכנה כזאת רב ועצום הוא מכל דבור ומכל מדע.
[21] ואפלו לדבר עם האנשים העוסקים בספרי פסיליהם אסור לאנשים כערכנו, כי על ידי שעוסקים לדבר עמהם, הם מספרים בעל פה מה שכתוב בספריהם, וזה נחשב כמו קריאה בספריהם ממש. ולכן גם כשמתועדים עמהם מחמת איזה משא ומתן וכיוצא, והם מתחילים לדבר בענין האמונה, מחיבים להתאזר בעזות דקדשה נגדם להשיאם לדבר אחר. כי מי יוכל לשער ולהבין חלק אחד מאלף אלפים ורבי רבבות עצם המלחמה החזקה והכבדה הארכה והנשגבה שבענין זה באחרית הימים האלה, ובקל יוכלו להטות דעתו מן האמונה הקדושה. וכל מי שישמע לדברינו אלה ויהיה נשאר בשלמות האמונה האמתיות קדוש קדוש קדוש יאמר לו לעולמי עד. ועין בלקוטי א' סימן נ"ט שיש רשעים שאסור לקרבם וכו' עין שם המובן בזה (כפי ששמעתי בעל פה) שזה נאמר על האפיקורסים שאסור אפלו לדבר עמהם. ואף שידעתי שיש שנעשה אצלם סם מות גם מאזהרה הזאת בעצמה כי על ידי זה מתגבר עליהם התאוה והחמדה לקריאתם (וכמובא בלקוטי א' סימן ס"ו לענין כל העברות עין שם), אך אין אנו מדברים לאנשים כאלה החפצים להרבות גבולם בתאוה וכבוד ומכנים זאת בשם המשכה אל האמת (ועין לקוטי הלכות שבת הלכה ו' אות ז'), רק כל דברינו אלה יסובבו רק לאנשים אשר גם מעצמם נתעוררים בטוב לבבם להמשך אל האמת האמתי – לזרזם ביותר לבל יכנסו עם פתוייהם בטוען ונטען. וכמו שאמרו חכמינו ז"ל 'אין מזרזין אלא למזרזין'.