ואף על פי שחכמינו ז"ל חולקים בפרוש הכתוב: "ואתה הסבות את לבם" וכו', כי במסכת ברכות ל"א: אמרו שם אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ואתה הסבות וכו' אמר רב שמואל בר רב יצחק מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו דכתיב: 'ואשר הרעותי', ובמדרש רבה פרשת קרח איתא שם שלא אמר זה רק בלשון אם אין אתה עונה אותי אני אומר "אתה הסבות" וכו', ומשמע משם שאליהו לא רצה לאמר שהקדוש ברוך הוא מסב לב האדם ונותן לאדם מקום לטעות אבל כפי הנראה שגם במדרש יש לפרש שלא בא אליהו לאמר שהקדוש ברוך הוא מסב לב האדם לגמרי שלא יהיה ביכלתו ובחירתו לשוב עוד, זה לא יאמר אליהו חס ושלום. אבל מכל מקום זה אמת ברור וצדק שאם רוצה האדם לפרש, נותן לו השם יתברך מקום לטעות יותר ויותר. כי הלא גם אמונתנו הפשוטה המבארת בתורת משה מורה על זה כי "ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו" ואין שום מציאות וכח גם לשום סטרא אחרא וכפירה בעולם מבלעדו יתברך[25], וכל מחשבה ורעיון הנכנס בלב האדם [גם המחשבות שאינם טובות וכל מיני עקמומיות שבלב[26] הכל נסבב ונשלח לו ברצון השם יתברך בעצמו כביכול]. ואף על פי כן נתן כח הבחירה לאדם (כי על כן באמת כח הבחירה הוא הפלא הגדול שבכל הפלאות שעשה השם יתברך כמובא בלקוטי הלכות [הלכות ברכות הראיה ד] בשם ספרי אמת) שיהיה בכחו וגבורתו למשל ברוחו ולבלי לתור אחרי לבבו זהו מינות, ואחרי עיניו זהו נאוף. וכל המקשה את ערפו ומכביד את לבבו לבלי להתגבר על יצרו ותאותיו הרעים הוא החיב והפושע והזדון והמורד:
[25] וכנודע ומובן הדבר הזה גם בשאר ספרי אמת.
[26] כמו בימינו אלה עקמימות לב הנבוכים באהבת הדקדוק והמליצה עד שנאמר עליהם "ומליציך פשעו בי" כמובא בחיי מוהר"ן כי בגעל נפשם יגעלו על ידי זה לשון ערומינו וחכמינו ז"ל אשר על לשונם הקדושה אמר רב הונא (כתבות ק"ג) לשון חכמים ברכה, לשון חכמים עשר, לשון חכמים מרפא, ובאמת כל דרכי לשונותיהם שבתלמוד ומדרש קדושים בקדשת תורה שבכתב ממש, וחביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה (מדרש שיר השירים פרק א'). ועין בשיחות הר"ן אות כ"ט מה שאמר אדמו"ר ז"ל על לשון תרגום שרבי שמעון בר יוחאי קדש כל כך את לשון תרגום עד שגם שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר את האדם: ומה שנמצא גם כמה אנשים כשרים המתרפקים באהבתה של הדקדוק והמליצה, גם הם לא טוב עושים בזה. עין בספר לב העברי מזה ובדברי מוהרנ"ת ז"ל בכמה מקומות ועין בספר המדות סימן צדיק אות ט.