[ג]

ועוד היה מעשה שאחר הסתלקות רבנו ז"ל היו חלוקי דעות איפה יניחו את רבנו ז"ל, כי אנשי החברא קדישא לא רצו שיניחו את רבנו ז"ל רק על בית החיים החדש, מחמת שעל הישן כבר לא הניחו מזמן רב, ואנשי שלומנו מטעפליק רצו דוקא לקח את רבנו ז"ל לטעפליק, ואנשי שלומנו מטהיראוויצא רצו לקח אותו לטהירוויצא, ורק הר' נתן היה האחד שצעק שהוא יודע אשר רבנו ז"ל רצה דוקא לנוח על בית החיים הישן הזה. ומובן אשר הרב ר' נתן היה מתבטל בדעתו מחמת שהוא היה רק אחד, אבל תכף בא הירש בער אל מוהרנ"ת ושאל אותו אם אתם יודעים שרצון רבנו ז"ל היה לנוח על בית החיים הישן, אז תחכו מעט ותגמרו חפציכם. והלך תכף אל האיספראווניק ולקח רשיון בשביל שני קברים, על כן יכלו עוד לעשות איזה בית קטן. [וזה הבית נתעוררה אשת רבנו ז"ל השניה (שלא היה לה עמו שום שיכות כלל, ואמרה עליו "אספרה כבודך ולא ראיתיך אדמך אכנך ולא ידעתיך") שיעשוהו מממונה וכן הוה. (ורמז הרב ר' אברהם על זה "ביתו זו אשתו")]. ואחרי פטירת רבנו ז"ל היו ידידים אהובים לאנשי שלומנו ומכל שכן למוהרנ"ת ז"ל. ומוהרנ"ת ז"ל היה לו צווי מרבנו ז"ל שידבר עמם. על כן בכל פעם שהיה באומין היה לו וויז'יט [בקור] אצלם ודבר עמם. ופעם אחת נכנס עמם בחקירות גדולות כל כך עד שצעק ואמר, מה רצה רבנו ז"ל ממנו. וגם פעם אחת היה אחד אצל רבנו ז"ל, ושאלו רבנו ז"ל במה מחזק את עצמו בנפילתו מעבודת השם יתברך, ענה ואמר עם דף גמרא. ענה רבנו ז"ל ואמר אליו אני דר בעיר גדולה ויש בה אפיקורסים גדולים, ואני מחיה את עצמי ב'ברוך הוא שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים' וכו'. ויש אומרים שזה אחד מהטעמים (נסח אחר שנסע) שבחר רבנו ז"ל באומין כדי שישא את ראש הר' נתן והר' נפתלי שהיה לבם נשבר מאד, ופה כשיראו שיש אפיקורסים כאלו יחיו את עצמם על שהם מאמינים בה' וכו'. פעם אחת בא מוהרנ"ת אצלם ושאלו אותו איזה חשבון עמק, אשר כמר אחד חכם גדול יגע את עצמו כמה שנים עליו, ובקש שיתנו לו חדר מיחד ושהה שם ערך שעה וחצי ועמד רגלו אחת על הספסל והשניה על הארץ וסתם את עיניו ועמק את מחו ואמר להם. ויספרו לו שזה הכמר יגע את עצמו כמה שנים, וכשעמד עליו עשה יום טוב וסעדה. ולקח מוהרנ"ת ז"ל וצרף לזה החשבון איזה מספר, ואמר להם כי עכשו אפלו ייגע את עצמו כמה שנים לא יעמד עליו. ואלו האפיקורסים הנ"ל, היה מוהרנ"ת ז"ל חשוב אצלם מאד מחמת שראו צדקו וישרנותו ומסירותו בכל לב ונפש אל רבנו ז"ל, ויישר בעיניהם מאד. ובעת המחלקת הגדול עליו, אמר הירש בער למוהרנ"ת ז"ל אם תסכימו אזי אכתב בקשה להקיסר בעצמו, ואז עד עשרים וארבע שעות לא ישאר שריד ופליט מן המתנגדים. ויען מוהרנ"ת ז"ל ואמר אליו: ראשית איני רוצה חס ושלום שיתגבר ההתנגדות יותר: והשנית איני רוצה שיהיו הם הנרדפים ואני הרודף, אני אין לי עצה אחרת רק תפלה. ופעם אחת דבר הירש בער עם מוהרנ"ת ז"ל מענין מציאות הויה: ענה ואמר אליו: וואס רעדסטו מיט מיר פון גאט איך זאג דיר "ואראה את ה'", איך האב גיזעהן גאט [מה אתה מדבר אתי מאלקים? אני אומר לך "ואראה את ה'" אני ראיתי את האלקים] והאמין לו. פעם אחת כשבא לאנדע מבארדיטשוב הביא לביתו מתנות הרבה וכו', ותכף כששמע שמוהרנ"ת ז"ל באומן, אז קדם שהלך לביתו הלך אליו. ודבר מוהרנ"ת ז"ל עמהם מהתכלית שהעולם הזה אינו כלום וכו', והעולם הוא מלא יגונות וכו'. והיה לפלא בעיניהם במחשבתם הלא אני באתי עכשו מבארדיטשוב ויש לי כל טוב וכו'. ענה מוהרנ"ת ואמר, יכול אחד לבא מבארדיטשוב עם מתנות הרבה, ויביא לאשתו טבעת זהב ולא תישר בעיניה ויהיה נעשה מחלקת עד שיהיה אצלו טוב מות מחיים. וכן הוה תכף עם לאנדא, שהלך לביתו ונתן לאשתו הטבעת של הזהב, ולא ישר בעיניה ונעשה מחלקת עד שהיה אצלו ממש טוב מות מחיים, והלך תכף אל מוהרנ"ת ז"ל ואמר אוי האט איהר גוט צוגיטראפן [אוי, נחשתם נכון].