[ד]

ובעת המחלקת על מוהרנ"ת ז"ל נתנו לו התחזקות שלא יפל בדעתו. וספרו לו איזה מעשה שהיה בעולם, שהיה רופא והיה לו תלמיד העוזר לו. וברבות הימים ההמון עם התחילו לעשות עסק ופרסום מהעוזר יותר מהרופא, עד שהוא נתפרסם בעולם ונתכבד יותר. ופעם אחת עשה המלך סעדה (באל) וישבו כל אחד לפי כבודו וישב התלמיד העוזר קדם ואחר כך הרופא. ענה הרופא ואמר להעוזר דו ווייסט דאך יא דעם חלוק פין מיר ביז דיר [אתה הרי כן יודע את החלוק ביני לבינך]. ענה ואמר אליו, אל תפל בדעתך ואל יהיה לך חלישת הדעת, כי כן מנהג העולם שבכל דור ודור, תשעים ושמונה אחוז אינם יודעים מן האמת, והשני אחוז יודעים, וכן ענין מוהרנ"ת ז"ל. ואחר פטירת מוהרנ"ת ז"ל נסע הירש בער לאמריקא והיה כותב מכתבי ידידות להר' נחמן טולטשינער ז"ל. וכשנפטר שם כתבו בניו להר' נחמן הנ"ל באריכות מפטירתו, וכי נפטר בתשובה, ולא פסק מפיו אוי דער רבי דער רבי וכו' [אוי הרבי, אוי הרבי].