ו

פעם אחת עמד לפניו ר' נחמן בן ר' יודיל ליב שהיה איש כשר וירא וחרד לדבר ה', ועסק יומם ולילה בתורה ותפלה ובביתו אין לחם ושמלה כי היה עני גדול, וגם אשתו היתה רעה וכעסנית והיתה מקללת אותו תמיד. ועמד לפניו פעם אחת ביום חמישי שלא היה לו עדין על צרכי שבת ועוד איש אחד עמד אז לפניו, והתחיל זה האיש להתאנח על ר' נחמן הנ"ל על גדל עניותו ודחקו העצום כי היה לו רחמנות גדול עליו. וגער בו מוהרנ"ת ז"ל ואמר לו בלשון תמה: עליו אתה מתאנח שקם בחצות לילה ועסק מאז ועד הנה בתורה ותפלה ובקשות ותחנונים וגם הוא עני ובעל יסורים ויש לו אשה רעה, אשר על ידי כל זה לא יראה פני גיהנם, אשרי לו ואשרי חלקו לעולמי עד וכו', הלא על הנגיד משה וכו' יש להתאנח אשר אכל סעדת הצהרים בהרחבה גדולה, וגם שתה אחר כך יין טוב גם שכב עצמו לישן אחר כך (ועבר עליו מה שעבר כידוע), עליו יש להתאנח. כי מי יודע כמה שנים יהיה מכרח להזדכך בענשים קשים ומרים עד אשר יזדכך ויצטרף מזהמת העולם הזה: