ט

דבר פעם אחת מהדרך הקדושה של הנעור בלילה שגלה אדמו"ר זצ"ל ואמר אז בזה הלשון: עוד יהיה זמן שיהיה הדרך הזה דרך כבושה לרבים (כמו עכשו היא דרך כבושה לרבים להניח טלית ותפלין בכל בקר), ואודות הפחדים שיש בזה, אמר שעל זה נאמר מה דאיתא בזהר הקדוש פרשת שלח בענין הליכת כלב לחברון להשתטח על קברי האבות, ולא נתירא מהענקים. ואיתא שם על זה, "מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מידי, כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי, ואתא לצלאה על קברי אבהן" וכו'. וכן כל אדם מי שיודע ומחשב עצמו היטב, שכהרף עין יפרחו ימיו ויצטרך לתן דין וחשבון מכל מעשיו ולא יותרו לו על שום דבר וכו', מי שמחשב את עצמו על כל זה בודאי לא יביט על שום מניעה מהפחדים וכיוצא. ומכל שכן שבאמת אין בזה שום פחד כלל כמו שאמר אדמו"ר זצ"ל בפרוש בעת שדברו לפניו מזה, ואמר שאם היה לו בן יחיד היה משלחו יחידי בלילה לשדה ולא היה חושש לשום דבר. ואמר זאת על כל אדם שאין לפחד כלל משום דבר (כי שלוחי מצוה אינן נזוקין – (פסחים ח:), – בפרט מצוה כזאת):