אחר כך בקיץ שקדם התקרבות מוהרנ"ת ז"ל לאדמו"ר זצוק"ל, היה בדעת מוהרנ"ת ז"ל לקבע דירתו בברדיטשוב או באדעס אודות מסחר החניות של אביו כנ"ל, רק שנתעכב מחמת שהגיעה לו ידיעה מחותנו רבי דוד צבי ז"ל שהוא צריך לעבר דרך נעמירוב בנסיעתו. וה' יתברך סבב שנדחה נסיעת חותנו מיום אל יום עד אחר ראש חדש חשון, ומוהרנ"ת ז"ל חכה והמתין עליו בנעמירוב. ובתוך כך סבב ה' יתברך בנפלאותיו העצומים שיצא אדמו"ר זצ"ל לברסלב שהיא קרובה לנעמרוב עיר מושבו של מוהרנ"ת ז"ל בערך שמונה עשר מיל (שקורין וויערסט) (וכל זה היתה סבה מאת השם יתברך כדי שיתקרב מוהרנ"ת ז"ל לאדמו"ר זצ"ל כדי שעל ידי זה לא תשכח אפלו דבור אחד מדברי אדמו"ר זצ"ל). ומיד כששמע זאת מוהרנ"ת ז"ל שאדמו"ר קבע ישיבתו בברסלב, נבער לבבו כל כך עד ששכח ולא העלה עוד על לבבו ממחשבותיו ומסחריו הנ"ל, ותכף רצה לנסע אליו במהירות האפשרי כי אביו היה אז בברדיטשוב. על כן נתישב בדעתו שלעת עתה יסע מיד לפי שעה כי כעת ממילא אין לו מניעה גדולה מחמת שאביו אינו בביתו, ואחר כך אם יראה ויחזה שמקבל מאתו חכמה ודעת להתחזק בקיום התורה (שזה עקר וכו' כנ"ל), ויראה ויבין בדעתו שיהיה לו תועלת מאתו בעבודת ה' לא יביט עוד אחר כך על שום מניעה[8]. וכן היה שנסע בשבוע זאת הוא ורבי נפתלי ז"ל ועוד שני אנשים (רבי ליפע ורבי זלמן הקטן) לאדמו"ר זצוק"ל. ומיד בכניסתם לאדמו"ר ז"ל דבר עמהם הרבה, ובתוך שיחתו הקדושה ספר להם שלשה מעשיות:
מעשה ראשון מהרב מנאסכיז ז"ל שבזה רמז להם שיתנו מאד את לבבם לכל דבור ודבור שיוצא מפיו הקדוש אפלו בעסקי העולם, ולבל ידמו בנפשם שעל פי פשוט הוא מדבר את דבריו חלילה:
מעשה שני מהרב רבי שניאור זלמן ז"ל שבזה רמז על מוהרנ"ת ז"ל שירבה מאד לחדש בתורתו הקדושה.
מעשה שלישי מהתקרבות הרב הקדוש רבי מיכל להבעל שם טוב ז"ל שבזה כון למוהרנ"ת ז"ל מחשבתו שחשב אז ונתבהל ונשתומם מאד בראותו בעיניו כי לא נעלם מאתו גם כל מחשבותיו ורעיונותיו העולים על לבבו. ומאז נמשכו אליו בהתקרבות גדול מאד. ומוהרנ"ת ז"ל הבין מיד שבודאי יהיה לו תועלת מאתו בעבודת השם יתברך כרצונו הטוב כנ"ל, ואחר כך חזרו לביתם ואחר יום או יומים בא אביו של מוהרנ"ת ז"ל מבארדיטשוב, ומסתמא חרה אפו על זה אבל כבר נחלט בדעתו של מוהרנ"ת ז"ל לבל ישמע אליו כלל בדבר הזה כנ"ל:
[8] אפלו על המניעות אשר מאביו, כי גם על זה נאמר 'אתה ואביך חיבים בכבודי'. כי אי אפשר לקים כל המצות התלויות בלב שהם העקר, רק על ידי התקשרות לצדיקים ולדבריהם הקדושים המחזיקים את הלב בתפלה ובשאר עצותיהם הקדושות לכל אחד ואחד לפי מקומו ושעתו. ועין ביורה דעה חלק ב' סימן ר"מ סעיף כ"ה ובפתחי תשובה שם סעיף קטן כ"ב לענין תפלה בכונה. ובאמת אחר כמה שנים התחרט אביו מאד על כל אשר הצר לו והודה לו על כל מעשיו בכל לבו ונפשו. וזה היה עוד בזה העולם, ומכל שכן בעולם הבא, בודאי הוא מחזיק לו טובה בלי שעור כי 'ברא מזכה אבא' כמובא בספרי אמת [ועין בחיי מוהר"ן בספור מעלת המתקרבים אליו באות ט].