ומיד בהליכתו מאדמו"ר ז"ל נכנס להבית הכנסת הגדול הנ"ל שלא היה אז שם שום אדם והתחיל לקים זאת. ואחר יום כפור נסע לביתו, והתחיל לכסף מאד שיקים זאת כראוי (כפי אשר נכסף לבבו לפרש היטב כל שיחתו לפני השם יתברך בפרטי פרטיות מכל מה שעובר עליו. ולקרא ולצעק להשם יתברך מעמק הלב על כל דבר ודבר בפרטיות ולקים ממעמקים קראתיך ה'[9]. והיה לו יסורים גדולים בענין זה, כי בפני אנשים אי אפשר לעשות כן, וחדר מסגר בבית אביו גם כן לא היה לו. ואפלו אם מצא לפעמים איזה מקום מיחד, היה לו יסורים ובלבולים כי באמצע נסתבב על פי רב שפתאם נכנס איזה איש, והיה לו בלבולים גדולים מזה ולא ידע מה לעשות, ונתיעץ בדעתו שהמקום המבחר לפניו לקים זאת כראוי הוא רק מחוץ לעיר, כי שם יהיה ביכלתו למצא מקום פנוי ומצנע שאין הולכים שם בני אדם, ושם יהיה ביכלתו לפרש לפני השם יתברך את כל אשר עם לבבו, ולהתפלל ולצעק ככל חפצו ולא יהיה לו שום בלבול משום דבר. אבל מחמת שנתירא מאד שגם בזה יתפרסם הדבר, כי הלא אם יראוהו שהוא יוצא מחוץ לעיר יהיה תמיהא גדולה, כי הלא ידעו כל יושבי עירו שאין לו שום עסק מחוץ לעיר, והוא היה ממבחרי בני הנעורים שבעיר, בתורה ובעשר ובחכמה וביחוס, ואיש כזה כשיראוהו שהוא יוצא מחוץ לעיר יתמהו וישאלו זה לזה ובודאי יתפרסם הדבר. והתחיל לחשב שנית ברעיונותיו מה לעשות, ונסכמה עצתו שהזמן המבחר לזה הוא הלילה. כי באישון לילה ואפלה בעת שבני אדם ישנים, אז יצא לשוח בשדה במקומו אשר יבחר לו שם ולא ידע מזה שום אדם. כי בביתו יסברו שהוא הולך לבית המדרש כדרכו מקדם. וכן עשה וקים, ואף על פי כן נתודע זאת אחר כך לקצת בני הנעורים אבל לא פרסמו זאת, כי הבינו שאין רצונו בזה. וגם כשהיה בברסלב אצל אדמו"ר ז"ל עשה כזאת כמה פעמים:
[9] עין בלקוטי תנינא סימן כ"ה.