יט

ר' דֹּב מִטְּשֶׁערִין זַ"ל גַּם הוּא הָיָה אִישׁ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּל יָמָיו. וַאַדְמוֹ"ר זַ"ל פָּקַד עָלָיו לְהַפְרִישׁ חֹמֶשׁ מִכָּל אֲשֶׁר יַרְוִיחַ וּלְחַלְּקָם לַעֲנִיִּים וְכֵן עָשָׂה וְקִיֵּם כָּל יָמָיו. וְקֹדֶם פְּטִירָתוֹ עָנָה וְאָמַר מִיט מַיְין חֹמֶשׁ הָאבּ אִיךְ קֵיין מוֹרָא נִיט אֲפִלּוּ פַאר דֶּעם בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה סֶע וֶועט מִיר נָאךְ אַרוֹיְס קוּמֶען [עִם הַחֹמֶשׁ שֶׁלִּי אֵינֶנִּי יָרֵא אֲפִלּוּ מֵהַבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה זֶה עוֹד יֵצֵא (יַעֲזֹר) לִי]. וְהוּא נִתְקָרֵב לַאַדְמוֹ"ר זַ"ל עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת קֹדֶם מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, וְעַל יָדוֹ נִתְקָרְבוּ גַּם רַבִּי יוּדְיל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק זַ"ל מִדַּאשִׁיב: