והנה רבי יודיל ז"ל היה איש חשוב קצת בין אנשי עירו, וגם היה לו ידיעה בכתבי האר"י ז"ל, (אמר המעתיק: כי היה חתן הצדיק הקדוש רבי ליב מסטרעסטיניץ זצ"ל ולמד עמו חותנו קבלת האר"י ז"ל). ובבואו לאדמו"ר ז"ל התחיל לדבר עמו בלשון גדולות ואמר לו יורנו רבנו דרך לעבודת הבורא יתברך. וענה אדמו"ר ז"ל ואמר לו בלשון תמיה "לדעת בארץ דרכיך"?! (כמובא בשיחות הר"נ באות רצ"ב עין שם) ואז הפיל עליו אדמו"ר ז"ל אימה ופחד גדול ועצום עד מאד עד שנסוג אחור בבהלה גדולה, ונשאר עומד אצל הפתח ונתירא מגשת אליו, והתחיל אדמו"ר ז"ל להראות לו פנים שוחקות, והקל מעליו הפחד קצת ואמר לו מה אתה מתירא ממני הלא אני אדם כמותך רק אני חכם ביותר ממך נאר איך בין קלוגער פון דיר והמשיך אותו בדבוריו הנעימים עד שחזר נסמך אליו והפיל עליו שנית אימה ופחד עד שחזר ונסוג אחור עד פתח הבית כנ"ל. ושוב התחיל אדמו"ר ז"ל עוד הפעם להראות לו פנים שוחקות להסיר מעליו הפחד והאימה, ואמר לו שנית, מה אתה מתירא ממני הלא אני אדם כמותך רק אני חכם ביותר ממך, עד שהמשיך אותו שנית כנ"ל, ואחר כך חזר והפיל עליו אימה ופחד וכו' כנ"ל וכן היה איזה פעמים עד שצוה עליו אדמו"ר ז"ל שיתודה לפניו כל מה שעבר עליו[15], ומאז והלאה נתקשרו מאד הוא ורבי שמואל איזיק הנ"ל לאדמו"ר ז"ל, והרבו מאד מיום אל יום לעסק בעבודתו יתברך בתורה ובתפלה ותשובה ומעשים טובים בהתעוררות רב ועצום מאד עד עת פטירתם ז"ל. והרבו מאד לחדש בתורה חדושין דאוריתא ונעשו צדיקים גדולים מאד.
אמר המעתיק:
שמעתי שהצדיק רבי ליב מסטרעסטינעץ ז"ל בא אחר הסתלקותו לאדמו"ר זצ"ל ובקש אותו שיקרב את בניו, וכן הוה שנתקרבו כמעט כל בניו לאדמו"ר זצ"ל):
אמר המעתיק:
בעת שנתקרב הרבי יודיל ז"ל הנ"ל לאדמו"ר זצ"ל במעדוודובקא בקש את אדמו"ר זצ"ל שיראה ממנו איזה מופת, ואמר לו רבנו ז"ל המתן פה עד אחר שבת ואז תראה, וכן עשה והמתין. ואדמו"ר זצ"ל ספר לו שבכפר אחד הסמוך יושב איש אחד שמקרב קצת אלי והוא היה חשוך מבנים ונסע כמה פעמים אלי והפציר אותי לעורר רחמים עבורו שיהיה נפקד בבנים, ואנכי הבטחתי לו שבעזר השם יולד לו בן, אך התניתי עמו שבכל חצי שנה יתן לי רענדיל אחד. וכן הוה, והאיש הנ"ל נפקד בבן זכר. ועד עתה היה מקים תנאו ובכל חצי שנה נתן לי הרענדיל, ועתה ביום שלישי שאחר שבת צריך האיש הנ"ל להביא לי הרענדיל. ויודע אני שעתה לא ישמר מוצא שפתיו, ויחדל מלתת לי הרענדיל כי גיסו מפציר אותו שלא יתן לי באמרו כי זהו מופת משאר צדיקי הדור, כי גם אני נתתי להם פדיונות עבורך שתפקד בבנים, ודבר גיסו על לבבו כל כך עד ששמע לדבריו, ונסכם בדעתו שלא יתן לי הרענדיל. ותראה כי תחת הרענדיל שהוא צריך להביא לכאן ביום שלישי שאחר השבת יביא את הילד שלו לכאן מת, וכן הוה ממש כדברי אדמו"ר זצ"ל. (והנראה שבזה הרענדיל היה עושה רבנו זצ"ל פדיון להמתיק הדינים מאתו שיתקים הילד אצלו, וכשחדל מלתת הרענדיל לפדיון גברו הדינים עליו עד שמת הילד, ואם היה שומע לדברי אדמו"ר זצ"ל היה הילד חי):
ועוד היה מעשה: פעם אחת פלפל רבנו ז"ל עם איזו אנשי שלומנו אודות פרוש בגמרא, ואמרו יאמרו רבי יודיל עם מי האמת. ואמר רבי יודיל שדבריהם נכונים בענין הפשט של הגמרא. ואמר רבנו זכרונו לברכה אם אראה לך שדברי אמתיים ונכונים יתנו לך שמיץ [הלקאה], ואמר הן. והראה רבנו זכרונו לברכה שהפשט כדבריו ונתנו לרבי יודיל שמיץ [הלקאה]. ובשעת השמיץ נחלש דעתו והרהר על זה שנותנים לו שמיץ. אחר כך נסע לביתו, והנה בתו נחלשה למאד, ונסע תכף לרבנו ז"ל. וספר לו רבנו ז"ל מעשה שהיה רחים בדאנציג שהיה טוחן על עשרים וארבע אבנים והיה שם הלא טוב (רוח) ולא הניח לטחן, ויעץ מכשף אחד שיניחו לו אחד מהעשרים וארבעה אבנים ויטחנו אותו בחול, ואז השאר יטחנו. ורמז לו זה בבתו, שאחד מעשרים וארבעה ראשי אברים ימות והיא תבריא. ואמר לו שאם לא היית מהרהר בשעת השמיץ היתה נעשית בריאה לגמרי, אך שהרהרת יהיה כן שאבר אחד ימות והיא תבריא. וכך הוה שאצבע הקטנה שעל ידה מת לגמרי והיא הבריאה:
ועוד היה מעשה, שרבנו ז"ל אמר לו בשעת ההתקרבות, אתנה עמך שלא תהא חסיד, והסביר לו שכונתו בענין הנקיות והתה בשחרית ובלילקא וכו', ופעם אחת בשעת התקרבותו לאדמו"ר זצ"ל אמרו לו לרבי יודל שרבנו ז"ל כועס עליו, ויירא לכנס אצלו. ואחר שלשה ימים שלא נכנס נתישב לכנס והתחזק את עצמו ונכנס. ואמר לו רבנו זצ"ל כשרוצין להתקרב אל האמת אז מתגבר השקר, וכשמתגברין על המניעות ומשברין אותם, אז נעשה מ"שקר" "קשר", וושטו שוין זיין מקשר צו מיר וויל דו וועסט לעבין [תהיה כבר מקשר אלי כל זמן שתחיה]. ורבי יודיל כשהיה נוסע ממעדוועדובקא לאומאן על ציונו הקדוש נסע דרך ברסלב, והיה שם אצל הרב ר' הירש ליב רב דברסלב, והיה מספר לו בכל שנה התקרבותו לרבנו זצ"ל. והסוף מזה המעשה היה מסים: אפשר אצלכם זה ישן, ביי מיר איז דאס שפיגעל נייא [אצלי זה חדש ומבריק כמו ראי]:
[15] כאשר היה מצוה זאת על כל אנשי מקרביו, והיה נותן לכל אחד ואחד תקונים והנהגות כפי שרש נשמתו כמובא בספריו הקדושים.