עוד ספר לי אחד מיודעיו ומכיריו שבחר לו פעם אחת איזה מקום מחוץ לעיר סמוך להנהר ההולך שם, והיה יושב שם כל ימות השבוע ממוצאי שבת קדש עד ערב שבת, ובמוצאי שבת קדש כשהלך לשם לקח עמו קצת לחם כפי שיהיה לו בדחק גדול לכל ימי השבוע לחם צר ומים לחץ. ומעת קומו עד שכבו לא משו שפתיו מצעקה ותפלה ותורה ושמחה וכו'. ופעם אחת מצאוהו שם ערלים ויקחוהו ויביאו אותו לעיר. והוא לא הביט גם על זה כי לא התביש משום אדם. ומורנו מוהרנ"ת ז"ל אמר עליו שהוא קים בשלמות מאמר חכמינו ז"ל (ברכות ס"ג) "המנבל עצמו על דברי תורה" וכו' אשרי לו:
אמר המעתיק:
וכן כל האנשים שנתקרבו להמקרבים של אדמו"ר ז"ל בפרט אותם שנתקרבו למוהרנ"ת ז"ל וקימו ועשו כפי מה שהורה אותם מוהרנ"ת ז"ל בדרכי אדמו"ר זצ"ל ובעצותיו הקדושות, כלם בערו לבבם לעבודת השם יתברך והיו צדיקים גמורים, כמו ר' יצחק דב מטעפליק אשר בתחלה ישב בטירהאוויצע, אשר אפלו כל המתנגדים העידו והגידו שהיה צדיק תמים. ופעם אחת אמר על עצמו כשהוא בא על ציון אדמו"ר זצ"ל, מושכין אותו בכנפי כסותו: יצחק בער עשה תשובה. והיה נוסע בכל ערב ראש חדש על ציונו הקדוש. ואני הכותב (המאסף) שמעתי מאבי הרב ר' זעליג ז"ל ששמע מר' יצחק דב הנ"ל אשר חדש ימים קדם הסתלקותו כששכב על מטתו לישן, בא אליו אחד ואמר לו בזה הלשון: "קום הגיע קצך", והקיץ משנתו בבהלה ופחד גדול עד שמחמת הפחד נפל למשכב ושכב בחליו איזו ימים וחזר לאיתנו. ואז ספר זאת ואמר שבקש מהשם יתברך שיאריך לו עוד איזה זמן כדי שיוכל לעשות תשובה שלמה. ואחר כך ככלות חדש ימים מזמן המראה נגוע ויאסף אל עמיו בשם טוב [בשנת תרי"ד]. וכן ר' מאיר מטעפליק ורבי אפרים בן רבי נפתלי ז"ל ורבי יצחק בן מורנו מוהרנ"ת ז"ל ורבי נחמן מטולטשין, ורבי אבא בר"ש מטשעהרין ורבי אברהם דב נכד אדמו"ר ז"ל, והרב רבי נחמן מטשערין ז"ל בעל המחבר ומלקט ספר לשון חסידים ודרך חסידים ולקוטי עצות החדש ושאר ספרים והרבה ספרים שלא נדפסו עדין, וכן כל האנשים שנתקרבו באמת למוהרנ"ת ז"ל בלו כל הימים לרבות הלילות רק בתורה ותפלה ותשובה ומעשים טובים והתבודדות. אשרי להם ואשרי חלקם: