אשר הגיד פעם אחת לר' מאיר המחשבה שהיה לו בעת עלותו על העגלה לנסע אליו, שמעתי מפי בנו ר' שמחה ז"ל ששמע מפי אביו בעצמו.
אמר המעתיק:
שמעתי מאנשי שלומנו באריכות קצת, כי זה הר' מאיר היה כמו בן בית אצל רבנו ז"ל וכשבא לאדמו"ר זצ"ל היה מוסר לו כל המפתחות וכו'. ופעם אחת נסע ביחד עם הרב ר' יודיל ז"ל לאדמו"ר זצ"ל וספר הרב ר' יודיל ז"ל שאם היה רבנו ז"ל בדור של תנאים היה גם כן חדוש. וענה הר' מאיר הנ"ל שהוא אינו מחזיק את רבנו ז"ל גדול כל כך רק לגדול הדור של עכשו. וכשבאו אל רבנו ז"ל אמר לו רבנו ז"ל כשאין מאמינים בי למה נוסעים אלי, ואמר לו אגיד לך המחשבה שלך בעת עלותך על העגלה אמר לו אם אתם יודעים תאמרו, ויאמר לו רבנו ז"ל ונשתומם ואמר אם כן אשאר אצלכם. ויתעה אותו אדמו"ר ז"ל ויאמר לו מחכמה הכרתי זאת בכניסתך לבית ובהשלום עליכם. וקבל דבריו ונסע ממנו, ובאמצע הדרך התפלא על עצמו ואמר מה זה שהנחתי להתעות אותי, הלא אי אפשר לידע זאת כי אם ברוח הקדש ממש, וזה פלא גדול ויותר מופת מה שיכול להתעות אותי וכו': (ועין בהשיחות הר"נ סימן קפ"ג מה שכתב מורנו הרב רבי נתן זכרונו לברכה שגם לכמה אנשים הגיד מה שעשו):