ד

מה שנכנס אצל איש אחד בקאמיניץ, ואמר לו אני רוצה להתאכסן אצלכם ועבור זה אני מבטיח לכם עשירות, וכל המעשה השיך לזה, שמעתי כל זה באריכות מאבי הריני כפרת משכבו ששמע זאת מזקן אחד בבראד שספר זאת לפני מוהרנ"ת ז"ל שבעיניו ראה כל זה ואחר כך שמע זאת גם כן בקאמיניץ מהאנשים שידעו והכירו אותו: (אמר המעתיק שמעתי מאנשי שלומנו המעשה שרבנו זצ"ל היה פעם אחת בתענית אסתר בקאמיניץ ונכנס להשוחט ובודק ויבקש ממנו שרוצה ללון אצלו. והוא מרב טרדתו בשחיטת העופות והכנה לפורים דחה אותו ואמר אין מקום אצלי, והלך רבנו ז"ל מאתו. ובלילה קדם קריאת המגלה והבעל קורא היה השוחט ובודק הנ"ל הביט על האנשים שבאו לשמע המגלה שיקח מהם מעות מגלה, ראה את רבנו ז"ל עומד ומביט באיזה מגלה, והוטב בעיניו מהות רבנו ז"ל והתחרט מאד על שלא מלא בקשתו להתאכסן אצלו. והסכים תכף בלבו שאחר קריאת המגלה יקח אותו לביתו. אבל תכף אחר קריאת המגלה יצא רבנו ז"ל ולא ראה אותו עוד. והיה להשוחט ובודק יסורים גדולים, ולא היה יכול לילך לביתו מחמת גדל הצער. ולקח שני בני הנעורים והלך לחפש אותו וחפשו אצל כל בעלי מלון והכנסת אורחים ולא מצאו אותו ורבנו ז"ל הלך לאיזה איש קמצן ואמר לו שיתאכסן אצלו ובשביל זה הוא מבטיחו עשירות, ונכנס מאד בלבו וקבל עליו תכף (אף שלא היה דרכו בכך) כי אור רבנו ז"ל התנוצץ במחו כאלו רואה העשירות בעיניו ממש וכו'. ושלח את בתו בכל פעם להביא מרקחת ומשקה לכבוד האורח. והשוחט ובודק הנ"ל ראה את הבתולה הנ"ל הולכת בכמה פעמים כנ"ל ושאל אותה מה זאת אצלכם וכו' וספרה לו. והלך תכף עם הבני הנעורים לשם ונכנסו, והם עמדו בחוץ ואמר רבנו זצ"ל שיכנסו גם הם ונכנסו. והוכיח אותו רבנו ז"ל ואמר לו: "היתכן איך לוקחים איש זקן ומרימים את זקנו ושוחטין אותו בסכין פגום"!?, ואמר "מדוע בסכין פגום", ואמר רבנו ז"ל שהוא ישאר פה, וישלחו את הבני הנעורים להביא את הסכין וכן הוה, שהסכין היה פגום. ונתעלף והעירוהו ואמר לו רבנו ז"ל שיסע אצלו על ראש השנה. ועבר זמן רב ולא נסע עד שנחלה וקבל על עצמו שכשיבריא יסע, וכן גם אחר כך לא קים עד שאשתו הכריחתו ונסעה עמו, ורבנו ז"ל צוה עליו שיהיה לו ודוי דברים וכו' וכמדמה שהכרח להתפטר מחזקת שחיטתו: