אָמַר הַמַּעְתִּיק:
שָׁמַעְתִּי אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת הוֹשִׁיט מֹשֶׁה חִינְקֶעס לְרַבֵּנוּ זַ"ל צִנְצֶנֶת קַאוֶוע וּכְשֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקַּאוֶוע עַל הַשֻּׁלְחָן נִתְהַפֵּךְ הַצִּנְצֶנֶת וְנִשְׁפְּכָה הַקַּאוֶוע וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אַ פָּנִים מִיר וֶועלִין קֵיין מְחֻתָּנִים נִיט זַיין [כַּנִּרְאֶה שֶׁכְּבָר לֹא נִהְיֶה מְחֻתָּנִים]. אָז הָיָה מֹשֶׁה הַנַּ"ל חֲשׂוּךְ בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְאַחַר כָּךְ אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל סְמַךְ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל קֹדֶם פְּטִירָתוֹ בֵּין הַצַּוָּאוֹת שֶׁאִם יְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יִהְיֶה לוֹ בָּנִים (עַיֵּן לְעֵיל אוֹת ח'), וְלָקַח אֶת רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זַ"ל נֶכֶד רַבֵּנוּ זַ"ל לְחָתָן לוֹ. וְאַחַר כָּךְ בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּתְרַחֵק מֹשֶׁה הַנַּ"ל, גֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב אֶת בִּתּוֹ וְנִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל הַנַּ"ל):