יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה וְכוּ’: (קהלת ח)
פֵּרוּשׁ: הֶבֶל, הַיְנוּ הֶבֶל פֶּה הַיּוֹצֵא מֵהַגָּרוֹן, מִגְּנוּחֵי דְּקָגָנַח, כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, צַדִּיקִים יֵלְכוּ וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ. יֵשׁ רָשָׁע כָּל יָמָיו, וּמִתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל הֶעָבָר. וְיֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צַדִּיק מֵעִקָּרוֹ, וְתוֹהֵא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְנָהּ וּמִתְאַנֵּחַ גַּם־כֵּן. וְהִנֵּה יֵשׁ שְׁנֵי חֲבָלִים: חֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וּכְנֶגְדּוֹ – דְּטֻמְאָה. וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁמְּטַמֵּא עַצְמוֹ, מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דְּטֻמְאָה. וְהִנֵּה, הַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה הוּא בְּחִינַת מִיתָה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ. בְּגוּף – כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נח:): אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. וּבְנֶפֶשׁ גַּם־כֵּן – כִּי יָדוּעַ מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים קד): תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן. כִּי קֹדֶם הַמִּיתָה נִתּוֹסֵף רוּחָם, וַאֲזַי יִגְוָעוּן. כְּמוֹ־כֵן הַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה, אִם תְּדַקְדֵּק וּתְעַיֵּן בָּהּ אֵיךְ הִיא נִמְשֶׁכֶת אֶל הַגָּרוֹן, הִיא בִּבְחִינַת: תּוֹסֵף רוּחָם. כִּי לְפִי שָׁעָה קַלָּה נִתּוֹסֵף רוּחוֹ, וְכִמְעַט רֶגַע תִּגְוַע וְתֵאָסֵף. וְהִנֵּה מִי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, אֲזַי בַּאֲנָחָה זוֹ הוּא נִגְוָע וְנֶאֱסָף מִן הָרַע שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, בִּבְחִינַת: תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, וְנִדְבָּק אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְכֵן לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁנָּהּ וּמִתְאַנֵּחַ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּיָדוֹ וְרוֹצֶה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּטֻמְאָה, אֲזַי נִגְוָע וְנֶאֱסָף רוּחוֹ דִּקְדֻשָּׁה, וְנִדְבָּק אֶל הַטֻּמְאָה.
וְזֶהוּ: יֵשׁ הֶבֶל – הַיְנוּ הַהֶבֶל פֶּה מֵהַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה, שֶׁהוּא נָהּ וּמִתְאַנֵּחַ. יֵשׁ צַדִּיקִים – שֶׁתּוֹהִין עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְיוֹצֵא הֶבֶל מִפִּיהֶם מֵהָאֲנָחָה, וּמַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים – כִּי נִדְבָּקִין אֶל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַטֻּמְאָה. וְיֵשׁ רְשָׁעִים – שֶׁנָּהִים וּמְאַנְּחִים, וּמֵהַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיהֶם מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים – כִּי נִפְסָקִין מֵהַטֻּמְאָה וְנִדְבָּקִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְהַכְּלָל – כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ חִיּוּת מֵחֶבֶל מֵאֶחָד שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְתֵכֶף שֶׁהוּא נִפְסָק מֵחֶבֶל זֶה, הוּא נִדְבָּק בַּחֶבֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. עַל־כֵּן טוֹב לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְאַנֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים, וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּתֹקֶף אַנְחָתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל־ יְדֵי אֲנָחָה זֹאת נִפְסָק מֵחֶבֶל דְּטֻמְאָה וְנִתְקַשֵּׁר בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל:
עוֹד מָצָאתִי מִכְּתַב־יַד הַחֲבֵרִים מֵעִנְיָן זֶה, וּמְבֹאָר שָׁם בְּבֵאוּר יוֹתֵר מִגֹּדֶל מַעֲלַת יִקְרַת הָאֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה. כִּי מְבֹאָר שָׁם, שֶׁהָאֲנָחָה שֶׁמְּאַנֵּחַ הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו אוֹ עַל מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ, הוּא יוֹתֵר טוֹב מִכַּמָּה סִגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת. כִּי בְּתַעֲנִית אֵינוֹ מְשַׁבֵּר רַק הַגּוּף לְבַד, אֲבָל בַּאֲנָחָה מְשַׁבֵּר כָּל הַגּוּף וְגַם מַחֲלִיף אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ מֵרַע לְטוֹב, כִּי הַהֶבֶל שֶׁל הָאָדָם הוּא חֶבֶל הַמְקַשֵּׁר הַנְּשָׁמָה לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ, לְטוֹב אוֹ לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁמִּתְאַנֵּחַ הוּא בִּבְחִינַת: תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, וַאֲזַי נִפְסָק מֵהַחֶבֶל שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁר מִתְּחִלָּה, וְנִתְקַשֵּׁר לְחֶבֶל אַחֵר כְּפִי הָאֲנָחָה וְכוּ’, וְכַנַּ”ל: