רמז

אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (רעיא מהימנא צו דף כז:), שֶׁ”תֵּיקוֹ” הַנֶּאֱמָר בַּשַּׁ”ס הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן, דְּהַיְנוּ שֶׁנֶּחְסַר הַנּוּן שֶׁל “תִּיקּוּן” וְנַעֲשֶׂה “תֵּיקוֹ”. וְדַע, שֶׁזֹּאת הַנּוּן פְּשׁוּטָה, כְּשֶׁנֶּחְסֶרֶת מֵהַתִּיקּוּן וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת תֵּיקוֹ כַּנַּ”ל, אֲזַי הִיא נִשְׁפֶּלֶת וְנִכְפֶּפֶת, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת “קִינוֹת” שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת “תִּיקּוּן”, רַק שֶׁהַנּוּן נִכְפֶּפֶת כַּנַּ”ל. הַשֵּׁם יִגְאָלֵנוּ וְיִתְהַפְּכוּ הַ”קִּינוֹת” לְ"תִיקּוּן" וְיִתְתַּקֵּן הַ"תֵּיקוֹ" הַנַּ"ל: