כה

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

[סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא (בכורות ח:)]

אֲמַרוּ לֵהּ: אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא. אַיְתִי בּוּדְיָא. פְּשַׁטוּהוּ, וְלָא הֲוֵי עָיֵל לְתַרְעָא. אֲמַר לְהוּ: אַיְתוּ מָרָא, סִתְרוּ. הַיְנוּ מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא:

רַשִּׁ”י:

אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא. הַרְאֵנוּ כְּלִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה הַהֶפְסֶד שֶׁהוּא מַפְסִיד: בּוּדְיָא. מַחְצֶלֶת. לָא עָיֵל בְּתַרְעָא. שֶׁהָיָה אָרֹךְ וְרָחָב יוֹתֵר מִן הַפֶּתַח. אַיְתוּ מָרָא וְסִתְרוּ. בִּנְיַן הַפֶּתַח וְהַכֹּתֶל עַד שֶׁיִּכָּנֵס:

מִשֶּׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים וַאֲמָנָה: (משנה סוטה מח)