כט

[סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא (בכורות ח:)]

הַאי גַּבְרָא, דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא, וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ; מַאי חָזֵי דְּאָזֵל לְהֵיכָא דְּמִדְלֵי מִנַּהּ. שְׁקַל סִכְּתָא, דָּצָהּ לְתַתָּא, לָא עָל. דָּלֵי, דָּצָהּ לְעֵלָּא, עָל. אֲמַר: הַאי נַמִּי מִתְרַמְיָא לֵהּ בַּת־ מַזָּלֵהּ:

רַשִּׁ”י:

דְּמִדְלְיָה מִנַּהּ. שֶׁמְּיֻחֶסֶת מֵרִאשׁוֹנָה. וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ: הֲלֹא יֵשׁ לוֹ לִלְמֹד, הוֹאִיל וְלֹא נָתְנוּ לוֹ רִאשׁוֹנָה, כָּל־ שֶׁכֵּן זוֹ: סִכְּתָא. קַבִּילָא: דָּצָהּ. הִשְׁפִּיל יָדוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין חוֹר בַּכֹּתֶל, וְלָא עָל. דָּלֵי דָּצָהּ. הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וּנְעָצָהּ בִּמְקוֹם נֶקֶב, וְעָל:

הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא, וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ וְכוּ’: