וְעַל־יְדֵי חִזּוּק הָרְאִיָּה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁרוֹאֶה צִדְקַת ה’, נִתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, כִּי לִבּוֹ נִתְפַּשֵּׁט מֵעַקְמִימוּתוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ קֹדֶם שֶׁרָאָה צִדְקַת ה’, כִּי עַל־יְדֵי הַצִּדְקוּת שֶׁל ה’ שֶׁרוֹאֶה, נִתְפַּשֵּׁט הַלֵּב מֵעַקְמִימוּתוֹ וְנִתְיַשֵּׁר, בִּבְחִינַת (שם): וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב. כִּי מִתְּחִלָּה נֶעֱקַם לִבּוֹ מִלְּהַאֲמִין בִּשְׁלֵמוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁעִוֵּת, חַס וְשָׁלוֹם, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַדִּין. אֲבָל עַכְשָׁו, שֶׁרוֹאֶה צִדְקוּת ה’, נִתְיַשֵּׁר לִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה, וְאָז מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, וּמִתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו. כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא, אֲפִלּוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, כִּי צַדִּיק ה’. וְזֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קיט): אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב – עַל־ יְדֵי יִשְׁרַת לֵב, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִלָּה.
וְזֶהוּ בְּחִינַת פָּרָה אֲדֻמָּה, כְּמַאֲמַר הַזֹּהַר (חוקת דף קפ:): פָּרָה דְּקָבֵילַת מִשּׁוֹר. פָּרָה, זֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת (הושע יד): וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ. דְּקָבֵילַת מִשּׁוֹר, בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, לְשׁוֹן (במדבר כד): אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב. כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים כַּנַּ”ל נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִלָּה. וְזֶהוּ: אֲדֻמָּה תְּמִימָה. אֲדֻמָּה, דָּא גְּזֵירַת דִּינָא. תְּמִימָה, דָּא שׁוֹר תָּם, דִּינָא רַפְיָא (כמ”ש בזוהר שם), הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא מַחֲלִישׁ כֹּחַ הַדִּין, בִּבְחִינַת: וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי. אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל, דָּא שְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל (גם זה שם בזוהר הנ”ל). זֶהוּ בְּחִינַת חִזּוּק אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי חִזּוּק הָרְאִיָּה כַּנַּ”ל, בִּבְחִינַת: וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב כַּנַּ”ל: