נא.

בְּלֹא עֵסֶק הַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת. כִּי לִפְעָמִים בּוֹעֵר הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - אֲבָל הוּא יוֹתֵר מִדַּי, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת נִשְׂרָף לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם מִגֹּדֶל הַתַּבְעֵרָה חוּץ מֵהַמִּדָּה; וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מְקָרֵר אֵשׁ הַתַּבְעֵרָה שֶׁיִּהְיֶה בְּמִדָּה כָּרָאוּי, וְיָכוֹל לְהִתְקַיֵּם. וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלִּפְעָמִים בּוֹעֵר הָאָדָם אֶל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִשְׂרֹף כָּל הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם מֵעֹצֶם תַּבְעֵרַת אֵשׁ הַתַּאֲווֹת; אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה - מַגֶּנֶת עָלָיו וּמַצֶּלֶת אוֹתוֹ, וּמְכַבָּה הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר בּוֹ, וְיָכוֹל לִחְיוֹת. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת עַל יְדֵי הַתּוֹרָה: (תורה ע”ח)