ג.

אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יְמֵי הַסְּפִירָה, הֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּשְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים, שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת וְהַשְּׁעָרִים אָנוּ צְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְשָׁבוּעוֹת הוּא בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כִּבְיָכוֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּשׁוּב אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים. וְכָל אֵלּוּ הַשְּׁעָרִים זוֹכִין לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן וּלְפָתְחָן עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים (עַיֵּן ‘תְּשׁוּבָה’ ל”ב), עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר בְּאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יְמֵי הַסְּפִירָה לוֹמַר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל יְדֵי תְּהִלִּים לְכָל שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הַנַּ”ל, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁבָּהֶם אָנוּ צְרִיכִים לְהִטָּהֵר מִזֻּהֲמָתֵנוּ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָשׁוּב אֵלֵינוּ בְּשָׁבוּעוֹת כַּנַּ”ל: (ח”ב תורה ע”ג)