כז.

כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תִּקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי - אֲזַי הַדִּבּוּר אָסוּר, וְאִי אֶפְשָׁר אָז לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת תּוֹרָה; וּמִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אָז - הוּא עוֹבֵר עַל “לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ” וְהוּא “הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד”. אֲבָל עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַדִּבּוּר מֻתָּר, וִיכוֹלִין לִפְתֹּחַ פֶּה בְּדִבּוּרִים הַמְּאִירִים בְּהַתּוֹרָה: (תורה כ”ט אות ו’)