כט.

כְּשֶׁאֵין תִּקּוּן הַכְּלָלִי בִּשְׁלֵמוּת צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשְּׁתִיַּת הַיַּיִן, כִּי עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִין בּוֹ הַדָּמִים שֶׁמֵּהֶם בָּאִים כָּל הָעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם; גַּם מַזִּיק לַפַרְנָסָה וְנַעֲשֶׂה רָשׁ. אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְתִקּוּן הַכְּלָלִי - אֲזַי אַדְּרַבָּא, מֵרִים אֶת הַמֹּחִין עַל יְדֵי שְׁתִיָּתוֹ, וּמְתַקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי בְּיוֹתֵר: (תורה כ”ט אות ח’)