מד.

הַפּוֹגֵם בִּבְרִיתוֹ הוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְרִירִין, מַיִּין מְסָאֲבִין, זֶרַע טָמֵא, וַאֲזַי אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת “כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה”, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְאָז כַּלְבָּא נָחִית לֶאֱכֹל קָרְבָּנוֹ, הַיְנוּ תְּפִלָּתוֹ, וְהוּא בְּחִינַת מָרָה, בְּחִינַת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, בְּחִינַת גֵּיהִנֹּם. אֲבָל עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְתִיקִין, מַיִּין דְּדַכְיָן, זֶרַע קֹדֶשׁ, וַאֲזַי דִּבּוּרָיו מְתוּקִים וְטוֹבִים, וּכְשֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ אֲזַי נִכְנָסִים מְתִיקוּת הַדִּבּוּרִים לְתוֹךְ עַצְמוֹתָיו, וַאֲזַי תְּפִלָּתוֹ בִּבְחִינַת “כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה”, וְאָז אַרְיֵה נָחִית לֶאֱכֹל קָרְבָּנוֹ: (תורה נ’)