ח.

כַּעַס מַזִּיק לַעֲשִׁירוּת. וּכְשֶׁהַיֵּצֶר מֵסִית לְאָדָם שֶׁיִּכְעַס, יֵדַע שֶׁבְּזֹאת הַשָּׁעָה יַשְׁפִּיעוּ לוֹ מִלְּמַעְלָה אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן, וְהַיֵּצֶר הָרַע רוֹצֶה לְקַלְקֵל זֹאת הַהַשְׁפָּעָה עַל יְדֵי הַכַּעַס שֶׁמַזְמִין לוֹ שֶׁהוּא מַזִיק אֶת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הָעֲשִׁירוּת: (תורה נ”ט אות ה’ וסימן ס”ח)