יב.

אֵין אָדָם זוֹכֶה לְתוֹרָה, אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁיְּשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ מֵאַרְבַּע בְּחִינוֹת שִׁפְלוּת: כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ; וְלִפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּעֶרְכּוֹ; וְלִפְנֵי קְטַנִּים מִמֶּנּוּ; וְלִפְעָמִים, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים - וְצָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגֶד מַדְרֵגַת עַצְמוֹ, וְיִדְמֶה בְּעֵינָיו שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ: (תורה י”ד אות ה’)