ב.

עַל יְדֵי עֲנָוָה זוֹכִין לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וְנִכְלָלִין בָּאֵין סוֹף, וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו כֻּלָּם הֵם לְטוֹבָתוֹ, שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא: (תורה ד’ אות ט’)