ה.

אֲפִלּוּ מִי שֶׁהִתְעַנָּה וְסִגֵּף אֶת עַצְמוֹ, אַל יִתְגָּאֶה וְיַחֲשֹׁב שֶׁכְּבָר הוּא צַדִּיק, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹנוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת; כִּי צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ וְלִרְאוֹת, שֶׁאַחַר כָּל הַתַּעֲנִיתִים וְהַסִּגּוּפִים, עֲדַיִן נִּשְׁאֲרוּ כָּל תַּאֲווֹתָיו קְשׁוּרִים בְּגוּפוֹ, וְגַם זֻהֲמַת תַּאֲוַת אָבִיו מִשְּׁעַת הַהוֹלָדָה, גַּם זֶה קָשׁוּר בְּגוּפוֹ עֲדַיִן. וּכְשֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל זֶה, בְּוַדַּאי יִפֹּל עָלָיו חֲרָדָה גְּדוֹלָה, וְלֹא יִטְעֶה שֶׁהוּא צַדִּיק, וְיִשְׁתַּדֵּל לְהָבִיא וּלְהָשִׁיב כָּל הַתְּפִלּוֹת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כִּי רַק הֵם יוֹדְעִים לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַעֲלוֹת הַתְּפִלָּה כָּרָאוּי, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן, וּמְשַׁגֵּר תְּפִלָּה סְדוּרָה בְּפִיהֶם: (תורה י’ אות ד’)