ט.

אִסּוּר גָּדוֹל לְעַיֵּן בְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים. כִּי יֵשׁ כַּמָּה קֻשְׁיוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא עֲלֵיהֶם תֵּרוּץ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הַתֵּרוּץ, אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם בְּשׁוּם שֵׂכֶל. וּמִי שֶׁמְּעַיֵּן בְּאֵלּוּ הַחָכְמוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשָּׁם - יִהְיֶה נִשְׁקָע וְנֶאֱבָד שָׁם לְעוֹלָם, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: “כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן”, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהָשִׁיב עַל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּהֶם בְּשׁוּם שֵׂכֶל. רַק יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְעַל כָּל הַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּלִי שׁוּם חֲקִירָה וְחָכְמָה, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים יִשְׂרָאֵל ‘עִבְרִים’, עַל שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָתָם הֵם ‘עוֹבְרִים’ וְעוֹלִים עַל כָּל מִינֵי חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת; כִּי אֵינָם צְרִיכִים לַחֲקֹר אַחַר הָאֱמֶת כְּלָל, כִּי הֵם יוֹדְעִים הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַל יְדֵי אֱמוּנָתָם הַשְּׁלֵמָה, שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהָאֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל יְדֵי זֶה הֵם עוֹבְרִים וְעוֹלִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת כֻּלָּם: (תורה ס”ד אות ב’)