ד.

בָּעִתִּים הַלָּלוּ, שֶׁכְּבָר אָרַךְ עָלֵינוּ הַגָּלוּת, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה בְּכָל עֵת לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר לִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב חַס וְשָׁלוֹם בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ. עַל כֵּן מְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת בְּכָל לַיְלָה, וְלִהְיוֹת מִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲפִלּוּ אִם לָאו, אוּלַי הוּא מְעַכֵּב עַתָּה בַּחֲטָאָיו בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְנֶחֱשָׁב גַּם כֵּן כְּאִלּוּ גָּרַם לְהַחֲרִיבוֹ. וְעַל זֶה יִבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל מְאֹד בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּאֵר וְהַחֵן וְהַיֹּפִי הָאֱמֶת שֶׁל הָעוֹלָם. וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ נִפְתָּחִין עֵינָיו, וְיִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ בְּכָל הַמִּדּוֹת אֵיךְ הוּא אוֹחֵז בָּהֶם, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְיִזְכֶּה לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ: (ח”ב תורה ס”ז)