קי.

הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לְבַד הוּא גַּם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד. בְּוַדַּאי כְּשֶׁזּוֹכִין לְדַבֵּר עִמּוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמֹעַ מִפִּיו תּוֹרָה, הוּא טוֹב יוֹתֵר; אֲבָל גַּם הָרְאִיָּה וְהַהִסְתַּכְּלוּת לְבַד - הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד (עַיֵּן ‘עֵינַיִם’ אוֹת י’ י”א): (שם)