ג.

וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל. וְאֵלּוּ הֵם: הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה: כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, עַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְסוֹדוֹת ‘דּוֹמֵם צוֹמֵחַ’, הַיְנוּ עַצְלוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן וְתַאֲווֹת רָעוֹת: (תורה ד’ אות ח’)