עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים נִזְדַּכֵּךְ הַמֹּחַ, וְזוֹכֶה לְשֵׂכֶל בָּרוּר, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהוֹצִיא וּלְקַבֵּל מִכָּל מַה שֶּׁלּוֹמֵד בַּתּוֹרָה מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, דְּהַיְנוּ הַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר, הוּא וְהַתְּלוּיִים בּוֹ.
אֲבָל כְּשֶׁפּוֹגֵם חַס וְשָׁלוֹם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, הוּא נִדּוֹן בִּיגִיעוֹת בָּשָׂר, דְּהַיְנוּ בְּמוֹתָרוֹת, בְּצוֹאָה רוֹתַחַת, שֶׁעוֹלִים לוֹ עֲשָׁנִים סְרוּחִים אֶל הַמֹּחַ וּמְעַרְבְּבִין וּמְבַלְבְּלִין מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִלִּמּוּדוֹ מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת אֲמִתִּיּוֹת, אַדְרַבָּא, הוּא מוֹצִיא דְּבָרִים הֲפוּכִים מִן הָאֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם, וְהוּא תָּמִיד מְסֻפָּק, וַעֲצָתוֹ חֲלוּקָה לְכָאן וּלְכָאן; כִּי עַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים נַעֲשֶׂה לִבּוֹ מְטֻנָּף כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא עַל יְדֵי שֶׁנִּדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת כַּנַּ”ל, וְעַל כֵּן עֲצוֹתָיו הֵם עֵצוֹת נִבְעָרוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִגְמֹר עֵצָה שְׁלֵמָה בְּלִבּוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּשׁוּם דָּבָר: (תורה ס”א אות א’)