עא.

מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק וְלֹא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר - מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (שְׁמוֹת יז, יד): “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ”, כִּי אַף שֶׁאָמַר לוֹ לִכְתֹּב בַּסֵּפֶר, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה, וְצִוָּה לוֹ: “וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ”, שֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה אֶל פֶּה; כִּי הָעִקָּר מַה שֶּׁשּׁוֹמְעִין מִפֶּה הַצַּדִּיק. וְעַיֵּן מִדְרַשׁ (דברים רבה ג, י) עַל פָּסוּק (דברים ט, א) “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם אַתָּה עוֹבֵר וְכוּ’”, (עַיֵּן בִּפְנִים, סִימָן ק”כ). גַּם עַל יְדֵי לִמּוּד בַּסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת ‘נַעֲשֶׂה’, וּשְׁמִיעָה מִפִּי הַצַּדִּיק הִיא בְּחִינַת ‘נִשְׁמַע’, וְיִשְׂרָאֵל אִבְּדוּ אֶת כֶּתֶר הַ’נַּעֲשֶׂה’ עַל יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל, וְלֹא נִשְׁאָר לָהֶם כִּי אִם הַ’נִּשְׁמַע’, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל; עַל כֵּן אֵין בַּסֵּפֶר כֹּחַ כָּל כָּךְ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁ’שּׁוֹמֵעַ’ מִפִּי הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת ‘נִשְׁמַע’ שֶׁנִּשְׁאָר לְיִשְׂרָאֵל: (תורה ק”כ)