י.

יֵשׁ סוֹבְלֵי חֳלָאִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְהַכֹּל בָּא לָהֶם עַל יְדֵי פְּגַם הָאֱמוּנָה. כִּי עַל יְדֵי פְּגַם הָאֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם שׁוּם רְפוּאָה, וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא זְכוּת אָבוֹת, וְגַם אֵין מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה קוֹל צְעָקוֹת שֶׁל אָח וּגְנִיחוֹת (שֶׁקּוֹרִין אַחְצִין אוּן קְרֶעכְצִין); שֶׁלִּפְעָמִים מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת, שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו עַל יְדֵי זֶה, אֲבָל עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה - גַּם זֶה אֵין מוֹעִיל. וְהַתִּקּוּן לָזֶה: שֶׁצָּרִיךְ לִצְעֹק מִן הַלֵּב לְבַד, מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, וְעַל יְדֵי זֶה יָשׁוּב אֶל הָאֱמוּנָה, וְיִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה, וְיִתְתַּקֵּן כָּל הַנַּ”ל: (ח”ב תורה ה’ אות א’ ב’)