יג.

עִקַּר כָּל הַדְּבָרִים הֵן הַהַתְחָלָה. כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ, אֲבָל אַחַר הַהַתְחָלָה - הוּא נִכְנָס מְעַט בְּהֶרְגֵּל, וְאֵין קָשֶׁה עָלָיו כָּל כָּךְ. וְעַל כֵּן הָעֲבוֹדָה וְהַיִּרְאָה שֶׁל הָאָדָם בְּכָל יוֹם הוּא כְּפִי הַהַתְחָלָה, כִּי בְּכָל יוֹם צָרִיךְ לַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו, לְקַבֵּל כֹּחַ מֵהַהַתְחָלָה - שֶׁאָז הָיָה קָשֶׁה עָלָיו בְּיוֹתֵר כַּנַּ”ל. עַל כֵּן צְרִיכִין לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְכֵן כְּשֶׁבָּא אֵצֶל הַצַּדִּיק - צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹא בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה עֲדַיִן אֵצֶל הַצַּדִּיק כְּלָל וְעַכְשָׁו הוּא בָּא מֵחָדָשׁ, לֹא כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק; כִּי צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי פֶּן וְאוּלַי לֹא הָיָה הַתְחָלָתוֹ כָּרָאוּי, וְאִם כֵּן גַּם כָּל עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, כִּי הַכֹּל כְּפִי הַהַתְחָלָה כַּנַּ”ל. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְעוֹרֵר לִבּוֹ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בְּכֹחַ הִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל וּבְהִתְגַּבְּרוּת חָדָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ - כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ כָּרָאוּי כְּפִי כֹּחַ הַהַתְחָלָה כַּנַּ”ל, וְכֵן בְּכָל פַּעַם צָרִיךְ לַחֲשֹׁשׁ חֲשָׁשָׁא זֹאת, פֶּן לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כָּרָאוּי. וְיִתְגַּבֵּר לְהַתְחִיל מֵעַתָּה מֵחָדָשׁ וְלָבוֹא אֶל הַצַּדִּיק, וְכֵן בְּכָל פַּעַם וְכַנַּ”ל: (תורה ס”ב אות ו’ בסוף)