יח.

עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא הַיִּרְאָה. וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יִרְאוֹת: יֵשׁ מִי שֶׁהוּא יָרֵא מֵה’ מִגְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ, בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט; וְעַל יְדֵי יִרְאָה זֹאת אִשְׁתַּלִּים שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְיֵשׁ יִרְאָה לְמַטָּה מִמֶּנָּה, הַיְנוּ שֶׁבָּא לְיִרְאָה עַל יְדֵי יִרְאוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, עַל יְדֵי שֶׁיָּרֵא מֵחַיָּה אוֹ מִשַּׂר אוֹ מֵאֵיזֶה פַּחַד אַחֵר, עַל יְדֵי זֶה הוּא נִזְכָּר וּבָא לְיִרְאַת ה’; וְעַל יְדֵי יִרְאָה זֹאת נִמְשָׁךְ הַשְׁפָּעוֹת בָּעוֹלָם. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלִי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן לִנְסֹעַ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת - שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה רֹשֶׁם הַכְּלִי, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁבָּא אֵלָיו - נַעֲשֶׂה הַכְּלִי. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת וּמְנִיעוֹת יוֹתֵר בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת, וְהוּא מְשַׁבְּרָם - עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כְּלִי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר (וְעַיֵּן ‘מְנִיעוֹת’ אוֹת ה’): (תורה קפ”ה)