יט.

אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי נִבְרָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים, וְזֶה הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִרְאוֹת שֶׁיָּבוֹא לְזֶה הַתַּכְלִית. אֲבָל הַמַּלְאָכִים מִתְקַנְּאִים מְאֹד בְּאָדָם כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם, עַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד וְלִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ, שֶׁלֹּא יַפִּילוּ אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי קִנְאָתָם בּוֹ: (ח”ב תורה א’ א’)