כח.

כָּל יְמֵי הָאָדָם, וְכָל הַזְּמַן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם - אֵינוֹ כְּלוּם, כִּי הַכֹּל פּוֹרֵחַ כְּהֶרֶף עַיִן כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, וְאֵין נִשְׁאָר מִכָּל הַזְּמַן כְּלוּם - כִּי אִם מַה שֶּׁחוֹטְפִין אֵיזֶה טוֹב בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּזֶה הָעוֹלָם, זֶה יִהְיֶה נִשְׁאָר קַיָּם לָנֶצַח בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל חוּץ מִזֶּה - הַכֹּל הֶבֶל וָרִיק; כִּי כָּל הַזְּמַן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה, הוּא כֻּלּוֹ אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ נֶגֶד יוֹם אֶחָד - וַאֲפִלּוּ נֶגֶד רֶגַע אַחַת - שֶׁל עוֹלָם הַבָּא: (ח”ב תורה ז’ אות ו’)