ו.

עַל יְדֵי יִרְאָה זוֹכִין לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לִשְׁמֹעַ מִפִּיו דַּיְקָא דִּבְרֵי אֱמֶת, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּמַה שֶּׁיִּלְמַד בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי מֵהַצַּדִּיק מְקַבֵּל הַדִּבּוּר בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ בְּיִרְאָה, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית - שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַכֹּל. וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ אִם יִשְׁמַע דִּבּוּרִים אֵלּוּ מִפִּי אַחֵר שֶׁשָּׁמַע אוֹתָם מִפִּי הַצַּדִּיק - לֹא יוֹעִיל כָּל כָּךְ, כִּי כְּבָר יָרַד מִמַּדְרֵגָתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ; כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלִין מִפִּי הַצַּדִּיק דַּיְקָא שֶׁשָּׁם הָאוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל דִּבּוּר לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַכֹּל: (תורה י”ט אות ג’ ט’)