יב.

רִקּוּדִין שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אוֹ בַּחֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ בִּשְׁאָרֵי סְעוּדַת מִצְוָה, וְשׁוֹתֶה בְּמִדָּה, וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, לִזְכּוֹת לְשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל, לִשְׂמֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ’, וְנִתְעוֹרֵר לְשִׂמְחָה עַל יְדֵי זֶה עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה לְתוֹךְ הָרַגְלִין, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה - עַל יְדֵי זֶה מְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בְּהָרַגְלִין, וּמַמְתִּיק וּמְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת; וְהַהִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת שֶׁל הַרִקּוּדִין הִיא “אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה’”. אֲבָל מִי שֶׁמְּרַקֵּד בְּהִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר, הִיא בְּחִינַת אֵשׁ זָרָה, וְהַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה הוּא בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׁכֵּר, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא: רִקּוּדִין דִּקְדֻשָּׁה מַמְתִּיקִין הַדִּינִים כְּמוֹ פִּדְיוֹן: (תורה מ”א)