ל.

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד בְּכָל הַכֹּחוֹת לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה, וְלִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד; וְהוּא רְפוּאָה לְכָל מִינֵי חוֹלַאַת, כִּי כָּל מִינֵי חוֹלַאַת בָּאִין מֵעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה. וְצָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת, וְעַל פִּי רֹב עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא כַּנַּ”ל: (ח”ב תורה כ”ד)