יט.

עַל יְדֵי שֶׁעוֹסְקִים לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהַשִּׂיג אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מַשִּׂיג וּמֵבִין מִתְּחִלָּה; וְכֵן זוֹכֶה לְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם מַקִּיפִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת מַקִּיפִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, שֶׁהֵם עִקַּר הַתַּעֲנוּג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיגָם: (ח”ב תורה ז’ אות ו’)