ח.

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהוֹכִיחָם וּלְהַזְהִירָם כָּרָאוּי, כִּי אִם עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהוֹכִיחַ הַכֹּל, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ מְאֹד מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָהֶם; כִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה זוֹכִים שֶׁגַּם הָרְחוֹקִים מְאֹד יִשְׁמְעוּ קוֹל הַכְּרוּז שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁמַּכְרֶזֶת וְצוֹעֶקֶת תָּמִיד: “עַד מָתַי פְּתָיִם וְכוּ’”, וְעַל יְדֵי זֶה יָשׁוּבוּ הַכֹּל אֶל ה’: (תורה נ”ו אות א’ ב’ ג’)