ז.

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה לְפִי בְּחִינָתוֹ, יֵשׁ שֶׁהוּא שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בְּיוֹתֵר וְכוּ’. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לִבְלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַהֲנָאָתוֹ וּלְצָרְכּוֹ, כִּי אִם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, דְּהַיְנוּ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אֶת כָּל הַנִּכְנָעִים תַּחְתָּיו לַהֲשִׁיבָם אֶל ה’, אִם הוּא מוֹשֵׁל בְּבֵיתוֹ לְבַד צָרִיךְ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’, וְאִם יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה יוֹתֵר, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, מֻטָּל עָלָיו לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲנָשִׁים, כָּל אֶחָד לְפִי הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וּכְשֶׁאֵינוֹ נִזְהָר לְהוֹכִיחָם וּלְהַזְהִירָם כָּרָאוּי, הוּא נֶעֱנָשׁ עֲלֵיהֶם, וְנִתְקַצְּרִין יָמָיו חַס וְשָׁלוֹם, וְעָלָיו נֶאֱמַר: “אוֹי לְרַבָּנוּת שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ”; אֲבָל כְּשֶׁמּוֹכִיחָם וּמַזְהִירָם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים: (תורה נ”ו אות א’ ב’ ג’)